פסק-דין בתיק ב"ל 61567-12-12

1.         זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 23/12/12 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 10% מיום 6/2/10 ("ההחלטה").

2.         ביום 5/8/12 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לכירורגיית חזה ומומחה לרפואה פנימית. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולדברי באת כוחו שהתלוותה אליו. לאחר שערכה למערער בדיקה קלינית ועיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, לרבות חוות דעתו של ד"ר גורן, קבעה הוועדה את נכותו של המערער בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 42(א)(I), בגין קרע בגיד ביצ'פס. הוועדה ביקשה להתייעץ עם ועדת רשות לעניין תקנה 15. ביום 23/12/12 שבה הוועדה והתכנסה. לאחר שעיינה בדו"ח ועדת רשות מיום 13/11/12, סיכמה הוועדה וקבעה שהיא מקבלת את המלצת ועדת הרשות שאין מקום להפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

3.         אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה וועדת הרשות ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

(א)      קביעת הוועדה לעניין אי הפעלת תקנה 15:

4.         לטענת המערער, הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת כיצרן ומתקין אלומיניום, בשל הפגיעה בידו הדומיננטית. נטען שהוועדה לא בחנה האם חל התנאי של אי מסוגלות לחזור לעבודה הקודמת, כאשר בפועל המערער הסב את מקצועו לתפקיד ניהולי.

לטענת המשיב, משקבעה הוועדה כי הקרע בגיד הביצ'פס אינו כזה המונע מהמערער המשך עבודתו, הרי שלא מתקיים תנאי הכרחי לצורך הפעלת תקנה 15. נטען עוד כי ממילא לא מתקיים התנאי של ירידה בשכר, ולכן בדין לא הופעלה תקנה 15.

5.         תנאי להפעלת תקנה 15 בנוסחה דהיום הינו קיומם של שני תנאים במצטבר: ירידה בהכנסות וכן העדר מסוגלות לחזור לעבודתו. לאמור: גם אם הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו, אך לא חלה ירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו - לא קמה לוועדה סמכות להפעיל את התקנה ואין מקום להגדלת נכותו, מחד; ומאידך, אם הוא מסוגל לחזור לעבודתו ולא חזר אליה אזי למרות שחלה ירידה ניכרת בהכנסותיו - אין מקום להגדלת דרגת נכותו על פי התקנה.

6.         אשר לעניינו של המערער:

ועדת הרשות, שקיבלה את בקשת הייעוץ מהוועדה, עיינה במסמכים המתייחסים לחישוב ירידה בהכנסות, וציינה כי "לאחר התאונה התובע חזר לעבודתו, אך לדבריו חזר לעבודה ניהולית בלבד. חישוב ירידה בהכנסות העלה שקיימת עלייה בשכרו בשיעור של 95%". לאור האמור, סיכמה ועדת הרשות כי "מאחר שהתובע חזר לעבודה בחברה שהוא אחד השותפים, וחישוב ירידה בהכנסות העלה שקיימת עליה בשכרו בשיעור 95%, אין מקום להפעלת תקנה 15".

ביום 23/12/12, לאחר שקיבלה את דו"ח ועדת הרשות, סיכמה הוועדה את הדיון בעניינו של המערער. הוועדה עיינה במכתביה של באת כוח המערער מיום 21/11/11 ומיום 26/3/12, בהם העלתה את השגותיה כנגד קביעותיה ומסקנתה של ועדת הרשות, וכן הקשיבה לדברי המערער ובאת כוחו. לאור ממצאי הוועדה, כי הקרע בגיד ביצ'פס הינו קרע שלם, אשר אינו משפיע על תפקוד הכוח או ההפעלה של המרפק, הרי שלדעת הוועדה הקרע בגיד ביצ'פס אינו כזה שיכול למנוע מהמערער המשך עבודה או הפסקת עבודתו הקודמת. הוועדה הוסיפה וציינה כי אין ספק שהכנסותיו של המערער עלו לאחר התאונה, בין אם בקשר לסוג עבודתו ובין אם לאו. הוועדה קבעה כי לא התקיימו שני התנאים לצורך הפעלת תקנה 15, ולכן קיבלה הוועדה את המלצתה של ועדת הרשות וקבעה שאין מקום להפעלת התקנה.

משהחלטת הוועדה נסמכת על מצבו הרפואי של המערער, והיא מנמקת את מסקנתה מדוע לדעתה המערער מסוגל להמשיך בעבודתו, ומשברור כי לא חלה ירידה בהכנסותיו של המערער - ברורה החלטת הוועדה מדוע יש לאמץ את ההמלצה של ועדת הרשות. מכאן שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה שלא להפעיל את תקנה 15. דין הערעור להידחות בעניין זה.

(ב)       קביעת הוועדה לעניין הנכות הרפואית:

7.         המערער טען כי הוועדה לא התייחסה באופן מעמיק ומפורט לחוות דעתו של ד"ר גורן מיום 25/7/12, והסתפקה באמירה כללית.

המשיב טען מנגד, כי הוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר גורן ולשוני שבין ממצאיו לבין ממצאיה שלה. נטען עוד כי הוועדה דחתה את מסקנותיו של ד"ר גורן במנומק.

8.         בפרוטוקול מיום 5/8/12 קבעה הוועדה כי אינה מקבלת את ממצאיו של ד"ר גורן לגבי כוח הכיפוף. הוועדה ציינה כי מצאה כוח כיפוף מלא לחלוטין, בעוד שד"ר גורן ציין בחוות דעתו ממצא של כיפוף מרפק כמעט מלא. לדעת הוועדה, מדובר בקרע של גיד ביצ'פס בזרוע שמאל, ממצא התואם בדיקת MRI מיום 25/3/11, אשר אין לו השפעה על תפקוד הכוח וההפעלה של המרפק. לאור האמור, קבעה הוועדה כי אינה מקבלת את מסקנתו של ד"ר גורן, לפיה קיימת השפעה בינונית על התפקוד הכללי. לכן, העריכה הוועדה את נכותו של המערער בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 42(א)(I).

דין הוא שממצאים שונים, מהווים הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לחוות דעת או קביעה רפואית שונה מזו של הוועדה. בענייננו, הוועדה יצאה ידי חובת ההתייחסות לחוות דעת ד"ר גורן, משנימקה נמק היטב מדוע מסקנתה שונה ממסקנתו, לאור ממצאים שונים שמצאה בבדיקתה, הן לעניין כוח הכיפוף של המרפק והן לעניין ההשפעה על הכוח וההפעלה של המרפק. מדובר בקביעה רפואית-מקצועית, ומשכך לא נפל פגם משפטי בהחלטתה.

9.         לאור כל האמור לעיל - הערעור נדחה בזאת.

10.       אין צו להוצאות.